#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שצג. הקוטע יד עבד עברי של חבירו מה משלם, למי ומדוע? 	"אביי אמר נותן שבת גדולה דהיינו דמי נזקו לעבד ושבת קטנה לרב. ופירשו התוס' (ד""ה שבת) שנותן שבת גדולה לעבד כדי שיצא מבית רבו בידו שלימה. ושבת קטנה לרב אע""פ שמפסיד הרב, שאם לא נקטעה ידו או רגלו היה דלי דוולא ואזיל בשליחותיה ועכשו אין יכול כי אם לשמור קישואין ופתח, חשבינן ליה השתא כמו חלה דאמר בפרק קמא דקידושין דאין חייב להשלים שנסתחפה שדהו.<br>רבא אמר ינתן הכל לעבד וילקח בהן קרקע והרב אוכל פירות <sup>קנ</sup>. והתוס' (ד""ה רבא) גרסו ינתן הכל לרב ופירשו ששבת קטנה כולה לרב, ושבת גדולה ילקח קרקע והרב אוכל פירות, שמפסיד הוא בקטיעת ידו דלא מצי למידלי דוולא ומיזל בשליחותא אלא לשמור קישואין או פתח.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קנ.  והרשב""א  (ד""ה ושבת)  פירש את הגירסא שלפנינו, שבין שבת גדולה ובין שבת קטנה נותנים לעבד וילקח בכל קרקע והרב אוכל פירות, והרב משתכר בכך דיותר שוה לו אכילת פירות של הכל, מגופא של שבת קטנה.</span>"	"ב""ק פו. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שצד. כיצד שמים את הבושת? 	"לר""מ אין חילוק בין עשיר לעני שכולם בני אברהם יצחק ויעקב, ושמים אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם. לר' יהודה הכל לפי המבייש והמתבייש. לר""ש עשירים רואים אותם כבני חורין שירדו מנכסיהם, ועניים כפחותים שבעניים."	"ב""ק פו."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שצה. מה הם צידי הספק בביישו ישן ומת, ומה נפשט? 	"רב זביד ביאר האם דמי הבושת משום הכיסופא שלו וכאן מת ולא התבייש או משום שזולזל בעיני רבים ואף כאן זולזל.<br>רב פפא ביאר האם דמי הבושת הם משום הכיסופא שלו וכאן מת ולא התבייש או שחייב גם מחמת בושת בני המשפחה ואף כאן התביישו.<br>כתבו התוס' (ד""ה ביישו) שנפשט שביישו ישן ומת פטור דמסיק דמשום כיסופא דידיה הוא <sup>קנא</sup>. ולגי' שלפנינו בסנהדרין (פה, א) לרב ששת חייב, והתוס' הביאו שיש גורסים שם בענין אחר.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קנא.  וכ""כ הרא""ש  (סי' ז)  וביאר דמסקינן מהא ברייתא דתניא ר""מ אומר חרש יש לו בושת ושוטה אין לו בושת, קטן פעמים יש לו בושת ופעמים אין לו בושת, הא דמכלמו ליה ומיכלם והא דמכלמו ליה ולא מיכלם. ואיפשיטא מיניה הך בעיא לתרי לישני דחזינא מכאן לקטן דמיכלמו ליה ולא מיכלם לית ליה בושת אלמא טעמא דבושת לאו משום דזיליה באפי אינשי ולאו משום כיסופא דבני משפחה, הלכך בייש ישן ומת פטור, עכ""ד. אבל הרשב""א  (ד""ה הא)  כתב דלא אפשיטא ועי""ש בהערה  81  מש""כ לבאר טעמו.</span>"	"ב""ק פו: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שצו. מה דין המבייש 1) ערום 2) סומא 3) חרש 4) שוטה 5) קטן 6) עבד כנעני? 	"1) המבייש את ההולך ערום בפני בני אדם לרש""י פטור ולתוס' (ד""ה ערום) חייב. ואם הרוח החלה להערימו ובא הוא והערימו יותר חייב אך בושתו פחותה ממבייש לבוש. והסתפקו התוס' (ד""ה דאתא) אם חייב גם באופן שהאדם עצמו החל להערים עצמו. בבית המרחץ פטור במערימו אבל ירק בו וכדומה חייב. ע""ג הנהר חייב אך פחות מבשוק.<br>2) חייב.<br>3) חייב.<br>4) פטור.<br>5) אם כשמביישים אותו הוא מתבייש חייב ואם אינו מתבייש פטור. כתבו התוס' (ד""ה ביישו) שלר' ששת (סנהדרין פה, א לגי' שלפנינו) תמיד חייב.<br>6) שלו פטור. של אחרים לת""ק חייב ולר' יהודה פטור."	"ב""ק פו: - פז. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שצז. מנין לר' יהודה שסומא פטור 1) מבושת 2) מגלות 3) ממיתת ב""ד 4) ממלקות 5) מדינים 6) ממצוות? "	"1) גמר עיניך עיניך מעדים זוממים, מה התם סומין לא אף הכא סומין לא. כתבו התוס' (ד""ה וכן - הראשון) שכשמצא ר' יהודה דרשה לפוטרו מכל הדינים חזר בו מגז""ש זו א""נ אי לאו גז""ש דעיניך היה מחייב סומא בגלות כר' מאיר.<br>2) דכתיב ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ואפילו סומא, כתב רחמנא בלא ראות למעוטי.<br>3) גמר גז""ש רוצח רוצח מחייבי גלויות.<br>4) גמר גז""ש רשע רשע מחייבי מיתות בית דין.<br>5) דכתיב ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה, כל שישנו במכה ובגואל הדם ישנו במשפטים, כל שאינו במכה ובגואל הדם אינו במשפטים.<br>6) דכתיב וזאת המצוה החקים והמשפטים, כל שישנו במשפטים ישנו במצוות וחוקים וכל שאינו במשפטים אינו במצוות וחוקים."	"ב""ק פו: - פז. ותוס'"		
